כשהקיבוץ היה קיבוץ
1. להזדהות עם המאמר כאחת שאין שום נגיעה לקיבוצים מלבד סיפורים ששמעתי או קראתי ולכן אני יכולה לאהוב את אופן הכתיבה של ישן מול חדש הצגת הדברים תוך "סיסמאות" שנשברו כגון:
"...זוגות-זוגות פרשו בהיחבא מהרוקדים ויצאו אל השמיים זרועי הכוכבים, בדרכם אל הגורן. בצריפים ובאוהלים היחד לא איפשר התייחדות. לך תסביר לנכדים מה זה גורן."
"...האוכל חרא בלבן אבל בשבת נקבל עוף. אין דבר, בשנה הבאה יהיה יותר טוב. עד שהתעוררנו בבוקר אחד וראינו שאין דבר ואין על המשמר, אין אידיאולוגיה ואין ערכים."
"חשבון בנק היה רק לגזבר ולמרכז הקניות. לא היה חסר לנו דבר.... לכל אדם יש ארנק של כסף בכיסו. בלי בושה."
"...זוגות-זוגות פרשו בהיחבא מהרוקדים ויצאו אל השמיים זרועי הכוכבים, בדרכם אל הגורן. בצריפים ובאוהלים היחד לא איפשר התייחדות. לך תסביר לנכדים מה זה גורן."
"...האוכל חרא בלבן אבל בשבת נקבל עוף. אין דבר, בשנה הבאה יהיה יותר טוב. עד שהתעוררנו בבוקר אחד וראינו שאין דבר ואין על המשמר, אין אידיאולוגיה ואין ערכים."
"חשבון בנק היה רק לגזבר ולמרכז הקניות. לא היה חסר לנו דבר.... לכל אדם יש ארנק של כסף בכיסו. בלי בושה."
2. "...דור ההמשך לא המשיך. בני הקיבוץ וחניכיו השתלבו בחברה החיצונית יפה. האמביציות האישיות, שנדחקו בקיבוץ, מצאו ומיצו את עוצמתן בצבא. אולי גם ביצירה ובאקדמיה. הקיבוץ העריך וקידם את הבינוניות."-שבירת הבינוניות בחברה המגבילה אשר יודעת מראש לכוון את חבריה על פי צרכיה במקום לתת לכל אדם לפרוח ולהשתלב גם בחברה שבחוץ. החינוך המגביל לא מתאים לרוח התקופה ונוגד את עיקרו חופש הבחירה.
בית הכנסת:
כשקיבוץ היה קיבוץ, היה בכל קיבוץ בית כנסת. בלי ארון קודש. עם אווירה של אמונה וקדושה. קראנו לו חדר-אוכל. התכנסנו בו שלוש פעמים ביום להזין את הגוף ואת הנפש סביב שולחן ערוך. הוא שימש מרכז חברתי, תרבותי, רוחני ופולחני. שירת הרבים עלתה ממנו בכל ערב שבת וחג עד לב השמיים. אם זאת לא היתה תפילה, אינני יודע תפילה מהי "אלי, אלי, שמע קולי..." וגם "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם..."
ההשוואה בין חדר אוכל לבית הכנסת זו השוואה ממגמתית המקנה לבית הכנסת אופי של צרכי הגוף ולא צורך עמוק יותר רוחני וערכי וארך שנים.
אכן בית הכנסת מלפני החורבן ועד היום שינה את צביונו קיימות נקודות חיכוך בין חדר האוכל לבית הכנסת של אז, אך לאחר החורבן היווה כמקום לקשר בין האל לעם.
אהבתי בכל זאת בחלק הזה את היחד מתוך ההשוואה שומעת אני את קולות השירה ללא הפרדה את השמחה .
ביטול עצמי:
כשקיבוץ היה קיבוץ, מטרייה היתה אביזר עירוני בורגני מובהק. ז'קט (מקטורן) ועניבה (דג מלוח) היו אביזרים של פורים. כל הילדים נעלו נעליים גבוהות. נעליים חצאיות היו של עירוניסטים. גרבי משי הוסתרו עמוק בארון. קוסמטיקה היתה קללה שגורה, בדגש על ההברה הראשונה. צביעת שיער היתה גרועה מצביעות. ארבע חולצות ערב לחבר (הותיק!) היו ההמחשה של "לכל חבר לפי צרכיו". חשבון בנק היה רק לגזבר ולמרכז הקניות.."
ביטול העצמי מול הקבוצה והעדפת צרכיה על פני צרכיי נוגד את חופש הביטוי והחופש. התבדלות מוחלטת. ניתן להתנהל בקבוצה ללא ביטול עצמי.
קליטת עלייה:
..."כשקיבוץ היה קיבוץ, הוא עשה את טעות חייו בשני תחומים: הפילוג האומלל, פרי קנאות קיצונית, ובה בעת, אי-גמישות בקליטת העלייה ההמונית מארצות המזרח. הטירוף והאבסורד בפילוג הגיעו עד כדי פירוק משפחות ומכות בין חברים. את ההחמצה בקליטת העולים מן המזרח..."
קבלת העולים מן המזרח " לא מצאו בקיבוץ את המשפחתיות המסורת והחמלה... הכינויים הבוטים כלפיהם אי הגמישות בקליטת העלייה ההמונית מאוד מאפיינת את רוח התקופה גם בארץ ולא רק בקיבוצים. קליטה באיזורים מרוחקים, אי קבלתם באופן בולט בכל שכבות החברה כולל הקיבוצים המתיימרים לשוויון תוך כפייה של תרבות חדשה ולא מובנת.
"כשקיבוץ היה קיבוץ, נעשה בו ניסוי מעניין של הקמת תרבות יהודית חילונית, מלאה ומעשירה..."- מאוד מסכימה עם מה שנאמר כאן אך עצוב שלא השכילו להורישה לדורות הבאים והכל נידחק לשוליים.
בית הכנסת:
כשקיבוץ היה קיבוץ, היה בכל קיבוץ בית כנסת. בלי ארון קודש. עם אווירה של אמונה וקדושה. קראנו לו חדר-אוכל. התכנסנו בו שלוש פעמים ביום להזין את הגוף ואת הנפש סביב שולחן ערוך. הוא שימש מרכז חברתי, תרבותי, רוחני ופולחני. שירת הרבים עלתה ממנו בכל ערב שבת וחג עד לב השמיים. אם זאת לא היתה תפילה, אינני יודע תפילה מהי "אלי, אלי, שמע קולי..." וגם "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם..."
ההשוואה בין חדר אוכל לבית הכנסת זו השוואה ממגמתית המקנה לבית הכנסת אופי של צרכי הגוף ולא צורך עמוק יותר רוחני וערכי וארך שנים.
אכן בית הכנסת מלפני החורבן ועד היום שינה את צביונו קיימות נקודות חיכוך בין חדר האוכל לבית הכנסת של אז, אך לאחר החורבן היווה כמקום לקשר בין האל לעם.
אהבתי בכל זאת בחלק הזה את היחד מתוך ההשוואה שומעת אני את קולות השירה ללא הפרדה את השמחה .
ביטול עצמי:
כשקיבוץ היה קיבוץ, מטרייה היתה אביזר עירוני בורגני מובהק. ז'קט (מקטורן) ועניבה (דג מלוח) היו אביזרים של פורים. כל הילדים נעלו נעליים גבוהות. נעליים חצאיות היו של עירוניסטים. גרבי משי הוסתרו עמוק בארון. קוסמטיקה היתה קללה שגורה, בדגש על ההברה הראשונה. צביעת שיער היתה גרועה מצביעות. ארבע חולצות ערב לחבר (הותיק!) היו ההמחשה של "לכל חבר לפי צרכיו". חשבון בנק היה רק לגזבר ולמרכז הקניות.."
ביטול העצמי מול הקבוצה והעדפת צרכיה על פני צרכיי נוגד את חופש הביטוי והחופש. התבדלות מוחלטת. ניתן להתנהל בקבוצה ללא ביטול עצמי.
קליטת עלייה:
..."כשקיבוץ היה קיבוץ, הוא עשה את טעות חייו בשני תחומים: הפילוג האומלל, פרי קנאות קיצונית, ובה בעת, אי-גמישות בקליטת העלייה ההמונית מארצות המזרח. הטירוף והאבסורד בפילוג הגיעו עד כדי פירוק משפחות ומכות בין חברים. את ההחמצה בקליטת העולים מן המזרח..."
קבלת העולים מן המזרח " לא מצאו בקיבוץ את המשפחתיות המסורת והחמלה... הכינויים הבוטים כלפיהם אי הגמישות בקליטת העלייה ההמונית מאוד מאפיינת את רוח התקופה גם בארץ ולא רק בקיבוצים. קליטה באיזורים מרוחקים, אי קבלתם באופן בולט בכל שכבות החברה כולל הקיבוצים המתיימרים לשוויון תוך כפייה של תרבות חדשה ולא מובנת.
"כשקיבוץ היה קיבוץ, נעשה בו ניסוי מעניין של הקמת תרבות יהודית חילונית, מלאה ומעשירה..."- מאוד מסכימה עם מה שנאמר כאן אך עצוב שלא השכילו להורישה לדורות הבאים והכל נידחק לשוליים.
3. התחושות שעולות מתוך המאמר הן של פספוס. הייתה אידיאולוגיה ודרך חיים, שליחות שאפיינה קבוצה איכותית שהיה אפשר להתקנא בה " מחר יהיה טוב יותר". היום החברה הפכה להיות כלכלית חומרנית מערכים ושליחות לחברה של רווח והפסד. חברה מתמערבת אשר הביאה להתפרקות הקיבוצים ולביטול רוב האידיאולוגיות אשר היו כדבק שגיבש קבוצה מאוד ייחודית.
4. "כשקיבוץ היה קיבוץ, סוציאליזם היה שם המשחק. זה היה הניסוי הסוציאליסטי המוצלח ביותר במאה העשרים, ואולי בכל הדורות. סוציאליזם וולונטרי, א-פוליטי, מעשי, יומיומי, שהשתלב עם מוסר הנביאים והביא אושר ורווחה וסיפוק לרבבות לאורך מאה שנים. ...רדיפת השוויון בקנאות צימצמה בהכרח את החופש, והמתח בין שני אלה פגע באחווה.
כשקיבוץ היה קיבוץ, התפתחה בו יומרה לשנות את טבע האדם. ההנחה התמימה היתה שיצר לב האדם טוב מנעוריו. צריך רק לבנות סביבו חברה מתאימה ולתת לבנים חינוך איכותי. עברו מאה שנה על כמה מאות קיבוצים והסתבר שטבע האדם שינה את הקיבוץ. אפילו אלוהים לא הצליח לשנות את טבע האדם ולהשאירו בגן העדן. ראה ספר הספרים."
בחרתי את שני הקטעים המיוחדים הללו המראים את אוזלת היד של הקבוצה לשמר את טבע האדם עם הערכים והאידיאולוגיות לשמר את הקבוצה אחווה ( עם החסרונות והיתרונות) את הערבות ההדדית.הסתבר שטבע האדם הוא ששינה את הקיבוץ ולא להיפך . רדיפת השיוויון בקנאות צימצמה בהכרח את החופש של האנשים בתוך הקבוצה והמתח הניהם פגע ברעות ובשותפות..
5. כתבתי כבר קודם כי החברה שינתה פניה לחברה כלכלית וחומרנית והכל על פי צורך אישי של כל חבר. הקופה המשותפת פורקה ולכל חבר יש חשבון אישי ומתנהל על פי צרכיו , גם אופן לבושו והתנהלותו בבית היא אישית . האינדבידואל מקבל מקום להתפתחות אישית. אם פעם כל אחד התאים עצמו לצרכי הכלל עתה הכלל מתאימים עצמם לפרט.. מחברה חקלאית ברובה לחברה העוסקת במסחר למטרות רווח אישי של כל חבר.
ראה קיבוץ גן שמואל- שפתח את שערי חדר האוכל גם לבים מבחוץ, הקמת מתחם עסקים ענק,
מתוך שיקולים כלכליים.
מתוך שיקולים כלכליים.
